(לפניכם סיכום בעל פה של דברים שאמרה אחת המשווקות המובילות באחת מסדנאות פוראוור. נקרא לה בשם יסכה. הדברים לא עברו את אישורה, כך שאם יש טעויות או משהו לא מובן – זה לא היא, זה אנחנו (אתר אלוורה)).
קודם כל, אין באמת פרופיל שמתאים למי שנצא בפוראוור. תסתכלו סביב, תראו שיש פה אנשים ממגוון רחב מאוד של רקעים, כל אחד במקום אחר, וכולם יכולים להצליח.
אני במקור מורה, כבר כמה שנים מגדלים את הילדים בבית עד גיל 3 כך שהייתי 17 שנים בבית. חיינו חיים פשוטים, גרנו בקריית ארבע, בעלי למד תורה. באיזשהו שלב ההוצאות הלכו וגדלו, ובהריון ה7 הודיה פיין התקשרה אלי, ושאלה אם מעניין אותי לשמוע על אפשרות להכנסה מהבית. כששמעתי שזה קשור למכירות, מיד דחיתי את זה. זה ממש לא קשור אלי. אבל היא לא וויתרה לי. כי כאמור, זה לאו דווקא אנשי מכירות, אלא אנשים פשוטים שרוצים לעזור. היא דיברה עם בעלי, ומה שבעיקר שכנע אותי זה השנה אחריות, כי מקסימום נוותר ונקבל החזר.
אני לא שמעתי על החברה אף פעם, פשוט צללנו ללא נודע. נכנסנו ב4CC, הגיעו ים של מוצרים ולא היה לנו מושג לאן נחתנו. התחלנו להשתמש בעיקר לצריכה אישית (ילד נופל, ילד לא מרגיש טוב וכו'), והתלהבנו מאוד מהמוצרים, וכך באופן טבעי התחלנו לספר אנשים שסביבנו – משפחה וחברים. כשנכנסנו חשבנו להרוויח 1500 ₪ וסבבה. ולאט לאט ראינו שיש ביקוש למוצרים. הבנו עם הזמן שאפשר גם לגדול ולא רק למכור מוצרים, והחלטנו להיכנס לזה באמת, ונהייתי מנהל, עם ליווי צמוד של הודיה.
ההכנסה המשפחתית גדלה, ופתאום יכולנו לטייל (עד אז לא היה לנו רכב), היום יש לנו 2 רכבים, פתאום התחלנו לצאת לטיולים, לחופשות (במקור אני מדריכת טיולים בצבא), חופשות בחו"ל (כבונוסים מפוראוור, יותר מהבונוסים הנהוגים בחברות הייטק וכאלה בדרך כלל).
והכי חשוב שאני היום זוכה לעזור לפרנסת המשפחה בצורה משמעותית, וניהול הזמן שלי והשקתה המשאבים תלויים רק בי. אז מצד אחד אין בוס, אבל מצד שני אין שום תקרה. אפשר להתקדם עוד ועוד, הכל תלוי ברצון ובהשקעה שלך.
מהרגע שאתה נהיה מנהל פתאום נפתחות הדלתות, ואז פתאום גם נהיה קל יותר וגם יש כל מיני בונוסים מדהימים. למשל, לפני 3 שנים קיבלתי תמריץ רכב, שזה אומר שכל חודש מקבלים עוד זכום מסוים ל3 שנים שמאפשר קניית רכב. בנוסף יש פעם בשנה בונוס של צ'ק שמחולק לחלק מהמנהלים (אלפי דולרים).
למה אני מספרת את כל זה? שתבינו שיש פה משהו שפתוח לכולם, וזה אך ורק תלוי ברצון ובהשקעה של כל אחד.
הגישה:
אחרי שידברנו על האורות, ולאן אפשר להגיע, עכשיו נפתח את הכלים. מה יעזור לי להצליח בפוראוור? יש פקטור מאוד משמעותי וזו הגישה.
אמנם יש שנה אחריות, ואין לי סיכוי להפסיד כסף, אבל אחרי שכבר מצטרפים – חייבים לשנות גישהץ אי אפשר לעמוד כל הזמן עם הסטופר, כל הזמן להיות על הגדר, לבדוק מבחוץ, אלא חייבים לשנות גישה: אני בפנים, אני בא להצליח. ואני עושה הכל כדי שבאמת אצליח. גישה + עשייה מאסיבית.
זה חשוב לדעת, כי יהיו אנשים שיעודדו, אבל יהיו אנשים סביבכם שידברו דברים רעים ("זה לא באמת טבעי", "זה פירמידה", "מלא אנשים הצטרפו ולא הצליחו" ועוד ועוד). צריכים להיות חזקים מפנים כדי להצליח לעבור את הדיבורים המחלישים של האנשים, ואם אני מחובר למטרה שלי – אפשר להוריד את הווליום של המחלישים וזה לא ייכנס פנימה.
במסע הזה יהיו עליות וירידות, ואני צריך לשמור על ציר פנימי חזק שיעזור לי לצלוח את המסע הזה.
מי שבא לנסות – זורם חודש. אם יצליח יצליח אם לא לא. או שירוויח כמה מאוד שקלים, או שלא ירוויח כלום. בעמדה כזו הוא בעמדה תלותית – הוא תלוי באחרים, מתבאס על כל תגובה לא טובה וכו'. כשיש קושי הוא מתערער ואז נכשל, נשבר. למשל – קבעתי ערב השקה, ואף אחד לא בא, זה שובר. מרים ידיים.
מי שבא להצליח, בא ממוקד, מחובר ל"למה" שלו, ושואב מהמטרה כח לעשייה היום יומית שלו. הוא לא תלותי, הוא עצמאי, יצירתי, מחפש פתרונות. כשיש קושי או מכשול הוא מוצא את הדרך לעקוף אותו, מחפש פתרונות. כשיש התנגדויות – זה לא מבהיל, אני אברר את העניין. קבעתי ערב השקה ולא באו – מרחם על עצמי 20 דקות וממשיך הלאה. לא לוקח את זה אישית.
(זה עוזר כשיש לכם מטרה ספציפית מוחשית מול העיניים – רכב, בית, עוזרת, חוגים לילדים, לא משנה מה).
(כשנכנסתי לפוראוור כתבתי את המטרות שלי אבל התביישתי מהילדים שיחשבו שנהייתי חומרית… ורק אחר כך היה לי אומץ לכתוב את המטרות בגדול ובלי להתבייש).
כשמתחילים אין ניסיון, אז באמת בהתחלה כל קושי או דיבור מתנגד קצת מבהיל. זה בטוח יקרה. צריכים לבוא עם ביטחון. לא לחרטט, אלא ללכת לברר, ולתת תשובה. עם ביטחון עצמי.
